בתו של סולימאני משכתבת את אסון הביפרים של חזבאללה לסיפור גבורה על מפקד שחוסל

בראיון שתוכנן בקפידה לצורך יצירת מיתוס לאחר המוות, זינב סולימאני, בתו של קאסם סולימאני, מציגה נרטיב רגשי על יום פיצוץ הביפרים של חזבאללה. הנרטיב הופך את האסון המודיעיני ההרסני לבמה להצגת קור רוח ואיפוק על-אנושיים של סייד האשם ספי א-דין, המפקד הבכיר בחזבאללה שחוסל. ראיון זה הוא מאמץ מחושב לשכתב את ההיסטוריה ולשלוט בזיכרון הקולקטיבי של כישלון משפיל.

רקע

בספטמבר 2024, ישראל ביצעה את אחת המתקפות המודיעיניות המוצלחות והמשפילות ביותר נגד חזבאללה, באמצעות פיצוץ אלפי ביפרים ומכשירי קשר. המתקפה גרמה למאות הרוגים ופצועים בקרב חברי הארגון ושיתקה את מערך הפיקוד והשליטה שלו. עם זאת, בנרטיב של זינב סולימאני אין כל אזכור לכישלון האסטרטגי הזה או לקורבנות הרבים. כל המיקוד הוא ב"ארוחת צהריים משפחתית" ששובשה ובתגובתו הרגועה של ספי א-דין, שחוסל זמן קצר לאחר מכן בתקיפה אווירית ישראלית.

ניתוח

ניתוח הריאיון חושף מספר מטרות תעמולתיות. ראשית, "האנשה" של המפקד שחוסל באמצעות תמונה משפחתית כדי לעורר אהדה. שנית, מחיקת זיכרון הכישלון המודיעיני והחלפתו בסיפור גבורה על יציבות המנהיגות. שלישית, והחשוב מכל, שימוש ב"מותג" סולימאני כדי להעביר את הילת הקדושה מאביה להאשם ספי א-דין ולבסס אותו כ"שהיד" מיתולוגי ב"ציר ההתנגדות". תיאורים כמו "הוא היה רגוע מאוד" והתעקשותו "לאכול כמה ביסים" בעיצומו של המשבר, נועדו לבנות לו תדמית על-אנושית.

מסקנה

הראיון של זינב סולימאני הוא יצירת תעמולה מיומנת, שבה אסון מבצעי הופך לניצחון אישיותי. הנרטיב, תוך התעלמות מהמציאות המרה בשטח וממאות הקורבנות, נועד אך ורק ליצור קדוש חדש עבור חזית הזקוקה נואשות לסמלי גבורה. זו אינה עדות אישית, אלא הצהרה פוליטית שנועדה לעצב את מורשתו של מפקד שחוסל.

This page is also available in: English فارسی Georgian (Georgia) العربية