תעמולת איראן וחזבאללה בעיצומם של משברים פנימיים

יושב ראש הפרלמנט האיראני, מוחמד באקר קאליבאף, הדגיש בנאום שנשא לאחרונה בקום את כוחו הגובר של חזבאללה בלבנון ושל "ציר ההתנגדות". דברים אלו נאמרים בעוד שאיראן ולבנון מתמודדות עם משברים כלכליים עמוקים וחוסר שביעות רצון ציבורי נרחב, מציאות שהתעלמו ממנה לחלוטין בנאום. זוהי דוגמה מובהקת של תעמולת איראן וחזבאללה, שנועדה להפגין עוצמה כלפי חוץ ולטשטש שבריריות פנימית.

רקע

נאומו של קאליבאף מתעלם מהקשר מכריע: לבנון נמצאת בעיצומו של אחד המשברים הכלכליים החמורים בהיסטוריה המודרנית, ולבנונים רבים רואים בחזבאללה אחראי מרכזי לקריסה, בשל שליטתו במערכת הפוליטית וגרירת המדינה לסכסוכים אזוריים. בתוך איראן עצמה, המשטר מתמודד עם אינפלציה משתקת, סנקציות בינלאומיות ומחאות עממיות. בנסיבות אלה, הדגשת כוחה של מיליציה זרה היא יותר ניסיון להסיט את דעת הקהל מכישלונות פנימיים מאשר הפגנת עוצמה.

ניתוח

המטרה העיקרית של רטוריקה זו היא לחזק את המורל של כוחות הפרוקסי ולהפגין כוח מול יריבות אזוריות כמו ישראל ומדינות ערב שנעות לעבר נורמליזציה עמה. בכנותו את הרעיון של היחלשות ההתנגדות "דמיון שווא", קאליבאף מנסה לזלזל בהסכמי אברהם ולהסתיר את בידודה הגובר של איראן באזור. תיאור הסכסוך עם ישראל כ"מלחמת קיום" משמש הצדקה להקצאת משאבים אדירים של המדינה לקבוצות פרוקסי, בזמן שהעם האיראני סובל מקשיים כלכליים. גישה זו מקריבה את האינטרסים הלאומיים של איראן למען מטרות אידיאולוגיות והתפשטותיות של המשטר.

מסקנה

התבטאויותיו של מוחמד באקר קאליבאף הן מאמץ תעמולתי לבנות נרטיב של כוח ויציבות, העומד בסתירה מוחלטת למציאות באיראן ובלבנון. דבריו, יותר משהם ניתוח מדויק של המצב האזורי, מעידים על ייאושו של משטר הזקוק לייצוא משברים ולהישענות על כוחות פרוקסי כדי לשרוד – מדיניות שהעם האיראני והלבנוני משלם את מחירה.

This page is also available in: English فارسی Georgian (Georgia) العربية