ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, נשא נאום באו"ם ובו העביר מסר ישיר לעם באיראן, וחזה כי ישיבו לעצמם את חירותם ויחדשו את הקשרים ההיסטוריים עם ישראל. הוא השתמש בעיבוד לססמה פוליטית ידועה ואמר: "הם ישיבו לאיראן את גדולתה".
רקע
הצהרה זו יוצרת הבחנה חדה בין העם האיראני לרפובליקה האסלאמית, שמקיימת עוינות קיצונית כלפי ישראל מאז מהפכת 1979. לפני המהפכה, איראן וישראל חלקו קשרים דיפלומטיים וצבאיים הדוקים. השימוש של נתניהו בביטוי זה והתייחסותו ל"שני עמים עתיקים" מהווה פנייה מכוונת ללאומיות האיראנית ולהיסטוריה הקדם-אסלאמית, במיוחד למורשתו של כורש הגדול, דמות נערצת בהיסטוריה האיראנית והיהודית כאחד.
ניתוח משמעויות
נאומו של נתניהו הוא מהלך מחושב של דיפלומטיה ציבורית, שמטרתו לעקוף את ממשלת איראן ולפנות ישירות לאזרחיה. על ידי מסגור הסכסוך ככזה שבין ישראל למשטר – ולא לעם – הוא שואף לעודד התנגדות פנימית ולהדגיש את תפקיד הממשלה בבידודה הבינלאומי של איראן. הרפובליקה האסלאמית, קרוב לוודאי, תגנה את הדברים כהתערבות זרה שמטרתה ערעור היציבות. מדיניות החוץ התוקפנית של המשטר לא רק יצרה חוסר יציבות אזורי, אלא גם מנעה מאזרחיו את היתרונות של יחסים של שלום, נקודה שנאומו של נתניהו מבקש להדגיש.
סיכום
בנאומו, בנימין נתניהו מסגר מחדש את הסכסוך הישראלי-איראני, והעביר את המיקוד מעוינות בין מדינות למסר של סולידריות עם העם האיראני והפוטנציאל לחידוש ידידות עתיקה.
This page is also available in: English
فارسی
Georgian (Georgia)
العربية
