רקע להפעלת מנגנון ה"סנאפבק"
בעקבות הפעלת "מנגנון הסנאפבק" (Snapback Mechanism) על ידי מעצמות אירופה, סעיף מרכזי בהסכם הגרעין (JCPOA) משנת 2015, הפך הפרלמנט האיראני לזירת מחלוקת עמוקה. הצעד, שננקט על ידי צרפת, גרמניה ובריטניה, בא בתגובה להפרות המתמשכות של איראן את תנאי ההסכם, שהחלו לאחר פרישתה החד-צדדית של ארצות הברית מההסכם בשנת 2018. מנגנון הסנאפבק נועד להטיל מחדש את כל סנקציות האו"ם על טהראן שהיו קיימות לפני ההסכם.
מאבק כוחות בפרלמנט
בצל הלחץ הבינלאומי הגובר, מחוקקים קיצונים דוחפים להעברת הצעת חוק דחופה לפרישה מהאמנה למניעת הפצת נשק גרעיני (NPT). הם טוענים כי לפרלמנט, כרשות המחוקקת, יש את הסמכות החוקית לנקוט בצעד כזה. עמדה זו סותרת לחלוטין הצהרות של בכירים לשעבר וחברים אחרים בפרלמנט, המתעקשים שהחלטה אסטרטגית כה קריטית נמצאת בסמכותו הבלעדית של המנהיג העליון, עלי חמינאי, ושל המועצה העליונה לביטחון לאומי.
השלכות השבר הפנימי
ההצהרות הסותרות חושפות שבר עמוק במבנה קבלת ההחלטות של הממסד האיראני. אין מדובר בוויכוח משפטי בלבד, אלא בסימפטום של מאבק כוח פנימי חריף. הקיצונים מנצלים את המשבר הבינלאומי כדי לבסס את סמכותם ולקרוא תיגר על מרכזי הכוח המסורתיים. פרישה מה-NPT תהיה צעד מונומנטלי שישים קץ לכל יומרה לתוכנית גרעין למטרות שלום, יבודד את איראן באופן חסר תקדים, ועלול להוביל לעימות צבאי.
סיכום
בלבול זה מצביע על כך שהלחצים החיצוניים החריפו את הפלגנות הפנימית בטהראן. העימות הפומבי בשאלה מי מחזיק בסמכות העליונה בנושאי מדיניות חוץ וביטחון לאומי מדגיש חוסר יציבות קריטי בדרגים הגבוהים ביותר של הממשל האיראני, בעיצומו של משבר בינלאומי גובר.
This page is also available in: 
English 
فارسی 
Georgian (Georgia) 
العربية