רקע: אשליית "דיבידנד השלום"
לאחר תום המלחמה הקרה, מדינות רבות באירופה הפחיתו משמעותית את תקציבי הביטחון שלהן, בהסתמך על מה שכונה "דיבידנד השלום" ועל מטריית הביטחון שסיפקה ארצות הברית באמצעות נאט"ו. הדבר הוביל לעשורים של תת-השקעה ביכולות צבאיות עצמאיות, מציאות שנחשפה באופן כואב עם פלישת רוסיה לאוקראינה.
פערים קריטיים ביכולות ההגנה
ניתוח אסטרטגי חדש חושף את התלות הצבאית העמוקה והשברירית של אירופה בארצות הברית, ומדגיש פערים קריטיים ביכולות ההגנה של היבשת. אירופה מתמודדת עם מחסור חמור בתחומים חיוניים כמו מודיעין מבוסס-חלל, מעקב וסיור, והגנה מפני טילים ארוכי טווח. יכולות אלה, החיוניות ללוחמה מודרנית, מסופקות כמעט בלעדית על ידי וושינגטון, מה שמותיר את היבשת פגיעה במקרה של שינוי בסדרי העדיפויות הפוליטיים של ארה"ב.
תג מחיר של טריליון דולר לעצמאות
החלפת הנכסים הצבאיים והמודיעיניים האמריקאיים הללו תעלה למדינות אירופה למעלה מטריליון דולר. נתון מדהים זה משקף את היקף ההזנחה רבת העשורים. גם עם הגדלות אחרונות בתקציבי הביטחון על ידי מדינות כמו גרמניה וצרפת, סגירת פערים אלה תיקח שנים, אם לא עשורים, ותותיר את אירופה בעמדה פגיעה בטווח הקצר עד הבינוני.
השלכות על אוקראינה וביטחון אירופה
תלות זו מאלצת את מנהיגי אירופה לקוות בדאגה להמשך ערבויות הביטחון האמריקאיות לאוקראינה, שכן חסרה להם היכולת העצמאית להרתיע את התוקפנות הרוסית. בסופו של דבר, בכירים אירופאים מודים כי למרות הגדלת תקציבי הביטחון, אין ברשותם המנוף הצבאי או הכלכלי לאלץ את מוסקבה לסיים את המלחמה. ביטחונה של אירופה נותר תלוי באופן קריטי ברצון הפוליטי בוושינגטון, עובדה מפכחת בעידן של אי-ודאות גיאופוליטית גוברת.
This page is also available in: English
فارسی
Georgian (Georgia)
العربية
