בהפגנה מתואמת של תעמולה ממלכתית, אימאמי יום השישי ברחבי איראן השתמשו בבמות התפילה כדי להעביר נרטיב אחיד: כל המשברים הכלכליים, החברתיים והבינלאומיים של המדינה הם תוצאה של "מלחמה פסיכולógica של האויב", והפתרון היחיד הוא התנגדות רבה יותר ואי-נסיגה. מסר מאוחד זה, תוך התעלמות מוחלטת מניהול כושל פנימי, מעביר את האחריות לכל הבעיות אל מחוץ לגבולות, ומציג כל אי-שביעות רצון פנימית ככניעה לאויב.
רקע
דרשות מתואמות אלו נישאו בתגובה לסדרה של משברים גוברים: לחץ כלכלי מחריף, הפעלת "מנגנון ההדק", בידוד בינלאומי, והשלכות פנימיות של סכסוכים אזוריים. ממשהד ועד אהוואז, האימאמים התעלמו מתפקידה של המדיניות הכלכלית הכושלת של הממשלה והאשימו את הסוחרים ו"בוגדים באלוהים" ביוקר המחיה. בסארי, תבריז וארדביל, מנגנון ההדק הוצג כ"הגזמה" וככלי חסר חשיבות של לוחמה פסיכולוגית. במקביל, תקרית שיירת "צומוד" זכתה לשבחים בערים כמו שיראז, אילאם וקרמנשה כסמל לקורבנות וכעדות לנחיצות ההתנגדות.
ניתוח
ניתוח המסרים האחידים הללו מצביע על אסטרטגיית ניהול משברים המגיעה מלמעלה. באמצעות שימוש ברשת הארצית של תפילות יום השישי, המשטר שואף לשלוט בנרטיב ולנטרל את החרדה הציבורית. על ידי מסגור כל הבעיות כמתקפה חיצונית, המשטר משיג שלוש מטרות: 1) הסרת אחריות מעצמו למשברים הכלכליים והחברתיים. 2) הצדקת מדיניות החוץ התוקפנית שלו כ"הגנה" הכרחית. 3) השתקת קולות ביקורתיים פנימיים על ידי האשמתם בשיתוף פעולה עם "המלחמה הפסיכולוגית של האויב". האימאם של יאסוג' אף הגדיר את המשבר הדמוגרפי כאיום ביטחוני, כדי לטשטש את הבעיות הכלכליות והחברתיות השורשיות הגורמות לו.
מסקנה
דרשות יום השישי השבוע לא היו שיקוף של דאגות הציבור, אלא הוראה מהמנהיגות לניהול דעת הקהל. מסר מתואם זה מראה כי המשטר, מול כישלונות רב-ממדיים, במקום לתקן את מדיניותו, מחריף את אסטרטגיית "אנחנו נגד האויב" ודורש מהעם לשלם את מחיר חוסר היעילות של המערכת כמחיר ההתנגדות. זהו מאמץ מאורגן להפוך משבר לגיטימציה למבחן נאמנות לאומי.
This page is also available in: 
English 
فارسی 
Georgian (Georgia) 
العربية