סימפוניית הירושה: פיצוח תזמורת התעמולה והמנצח הנסתר שלה במאבק הכוחות באיראן

"במלחמות ירושה, הניצחון אינו מושג בשדה הקרב, אלא בתודעתן של האליטות". אין מקום שבו אמירה זו ניכרת יותר מאשר במאבק הנוכחי באיראן לעיצוב העידן שלאחר ח'אמנהאי. גל של שיח פוליטי, שנראה לכאורה ספונטני ומכתיר את הנשיא לשעבר חסן רוחאני כ"אפשרות ההגיונית היחידה" להנהגה לאחר האייתוללה ח'אמנהאי, הוא למעשה הכל מלבד אורגני. זהו קמפיין מתואם בשתי חזיתות – סימפוניית ירושה – שנועד להנדס קונצנזוס אליטיסטי ולהזניק את רוחאני לפסגה. המהלך הראשון היה מתקפה אינפורמטיבית שזעזעה את יוקרתם של משמרות המהפכה ויצרה משבר אמון. המהלך השני הוא תזמורת תעמולה מתמשכת, המנוהלת על ידי בעלי בריתו של רוחאני, במטרה לנצל את המשבר הזה ולמתג אותו מחדש כמושיעה של הרפובליקה האסלאמית. לשתי החזיתות הללו יש מטרה אסטרטגית אחת משותפת: לעצב את תפיסות האליטה ולהכתיר את רוחאני כמנהיג העליון הבא.

יצירת המשבר – הירייה הראשונה בנשק המידע

הבמה הוכנה עם משבר פתאומי שהיכה בממסד האיראני כגל הלם פסיכולוגי. באמצע יוני, פרץ עימות קצר אך אינטנסיבי – שזכה במהרה לכינוי "מלחמת 12 הימים" – בין איראן לישראל, והגיע לשיאו בהפסקת אש שברירית ב-24 ביוני. דוח של האקדמיה הלאומית לביטחון של טורקיה (MİT Akademisi) ניתח את העימות הזה ואת השלכותיו, והציג פסק דין מדאיג. העימות בן 12 הימים לא רק גרם לנזק צבאי; הוא הנחית מכה תדמיתית קשה על האליטה הביטחונית של איראן. מספר מפקדים במשמרות המהפכה, כולל האלוף חוסיין סלאמי, נהרגו במהלך התקיפות הממוקדות של ישראל, מה שחשף פרצות במערכי ההגנה והמודיעין של איראן. המלחמה אילצה את האייתוללה ח'אמנהאי לרדת לבונקר ולמעשה למסור את המושכות לצבא – מהלך שיצר לזמן קצר אווירה של "ממשל צבאי" למחצה בטהראן. אך משמרות המהפכה הוכיחו חוסר יכולת לשמור על לכידות תחת אש: חדירות סייבר וריגול ישראליות זרעו חוסר אמון, ורשתות החסות הכלכליות הנרחבות של המשמרות עצמם יצרו תפיסות של שחיתות ופיצול דמוי מאפיה. במהות, תוצאות המלחמה חיזקו נרטיב מסוכן: שההנהגה הנוכחית של משמרות המהפכה אינה מסוגלת לנהל את הישרדות המדינה במשבר, ובכך מסכנת את המשטר כולו. תחושה זו של ואקום אסטרטגי – מערכת בסכנה ללא שומר מוסמך – הייתה הירייה הראשונה שנורתה במאבק הירושה, והיא נחתה היישר בתודעתה של המעמד השליט באיראן, .

מהרגע שבו השתתקו התותחים, החל קרב על פרשנות המשבר. גורמים בקו הנוקשה ניסו להתלכד סביב פטריוטיזם של עת מלחמה – וציירו את האסון הכמעט-מוחלט כהוכחה לכך שרק גישה ביטחונית יכולה להציל את איראן. אולם, הנרטיב שלהם נשמע חלול נוכח הכשלים הגלויים של משמרות המהפכה. במקום זאת, קולות יריבים ניצלו את ההזדמנות כדי לערער את מעמד המשמרות. דוח ה-MİT המודלף (שהופץ דרך אל-ג'זירה וכלי תקשורת אזוריים) הפך לתחמושת שלהם, . הערכתו הנוקבת לגבי נקודות התורפה של איראן – מכישלון לעצור תקיפות טילים ועד להתנקשויות מתוקשרות בגנרלים איראנים – נשאה מסר צורב: אם משמרות המהפכה ובעלי בריתם אינם יכולים אפילו להגן על עצמם, כיצד יוכלו להגן על המערכת או להנהיג את האומה? מסר כזה פגע בלב לבו של אחד המתמודדים המרכזיים על הירושה: המחנה הנתמך על ידי משמרות המהפכה, המזוהה עם בנו השני של ח'אמנהאי, מוג'תבא ח'אמנהאי. מוג'תבא, שלעיתים קרובות נלחש שמו כיורש אפשרי, שואב את כוחו מהמנגנון הביטחוני. תוצאות מלחמת 12 הימים הציגו פתאום את המנגנון הזה באור של חוסר כשירות. ישנם אנליסטים שאף טוענים כי גורמים מסוימים מתוך המערכת ניצלו במכוון את המשבר הזה כדי לחבל בסיכוייו של מוג'תבא. באחת ההערכות, ההפצה המהירה של שמועות (שהוכחשו מאוחר יותר) לפיהן האייתוללה ח'אמנהאי העביר את השלטון למוג'תבא "נועדה במידה רבה להרוס את תדמיתו [של מוג'תבא] בקרב כוחות הביטחון ומשמרות המהפכה" – מבצע פסיכולוגי להכפשת מי שהיה פעם היורש המיועד. בין אם במתכוון או במקרה, החזית הראשונה של מלחמת הירושה הזו – יצירת המשבר – פתחה ואקום מנהיגותי. ולתוך הוואקום הזה נכנסה במהירות תנועה שנייה: יצירתו של מושיע.

הצגת ה"מושיע" – כניסתה של תזמורת התעמולה

בקושי שקע אבק הקרבות של מלחמת 12 הימים, ומקהלת קולות שנראתה ספונטנית החלה לזמזם את אותו הלחן: הדרך היחידה של איראן קדימה היא הנשיא לשעבר ה"מתון", חסן רוחאני. זה לא היה פזמון אקראי; זו הייתה מערכת תעמולה מתוזמרת שנעה בתיאום על פני פלטפורמות התקשורת. חשבו על זה כעל "תזמורת" עם חלקים ונגנים רבים, כולם מנגנים לפי אותה פרטיטורה. המנצחים והמעבדים שלה? בעלי בריתו הקרובים ותומכיו של רוחאני, הפועלים הן בתוך איראן והן מחוצה לה.

מי הם הנגנים בסימפוניה הזו? ההרכב כולל בכירים לשעבר בממשל רוחאני, עיתונאים בעלי נטייה רפורמיסטית, פרשנים פוליטיים בטהראן, אנליסטים גולים, ואף כמה דמויות "אפורות" בתוך המשטר המעדיפות בשקט את רוחאני. לדוגמה, שרים ויועצים לשעבר מתקופת רוחאני צצו מחדש בערוצי לוויין בשפה הפרסית ובפאנלים ב"קלאבהאוס", ומהללים את כישורי ניהול המשברים שלו. עיתונאים ותיקים מעיתונים רפורמיסטיים כותבים טורי דעה הממצבים בעדינות את רוחאני כמדינאי המבוגר והחכם שאיראן זקוקה לו. מחוץ למדינה, פרשנים בתקשורת המערבית מאמצים את הנושא ומציינים כי ה"פרגמטיזם" של רוחאני עשוי להשיב את היציבות. אפילו בתוך חוגי המשטר, לחישות מצביעות על כך שרוחאני – איש דת בדרג בינוני עם רקורד מהפכני – יכול להיות בחירה מאחדת, המקובלת הן על הממסד והן על הציבור הממורמר.

היכן מופיעה התזמורת הזו? בכל מקום שאליו האליטה האיראנית מפנה את עיניה ואוזניה. ברשתות החברתיות, חשבונות טוויטר ואינסטגרם (חלקם אנונימיים, החשודים כפועלים מטעם צוות התקשורת של רוחאני) חוזרים ללא הרף על נקודות מפתח לגבי מנהיגותו. בפורומים פרטיים, חדרי ה"קלאבהאוס" המוזמנים בלבד, שאליהם נוהרים עיתונאים ופעילים איראנים, הנרטיבים הפרו-רוחאניים שלטו באופן תמוה בדיונים שלאחר המלחמה. בתקשורת המסורתית, כלי תקשורת מחוץ לאיראן – BBC בפרסית, איראן אינטרנשיונל וכו' – מקדישים זמן שידור בלתי פרופורציונלי לניתוחים המסיקים כי רוחאני הוא הדמות היחידה המסוגלת לנווט בין סנקציות ומשברים בינלאומיים. אפילו במסדרונות השלטון באיראן, גורמים פנימיים מדווחים על עלייה בלובינג מאחורי דלתיים סגורות: נאמר כי חוגו של הנשיא לשעבר ח'אתמי, אלי הון מסוימים, ואנשי דת המקורבים לרפסנג'אני המנוח, מקדמים בשקט את רוחאני כסירת ההצלה של המשטר. בקיצור, לבמת תזמורת התעמולה אין גבולות פיזיים; היא משתרעת מטהראן ועד לונדון ומרחבי הסייבר.

באופן מכריע, מתקפה תקשורתית זו לא צמחה בחלל ריק – היא קיבלה את האותות מאיתותיו המעודנים של רוחאני עצמו. בעוד רוחאני עצמו שמר על פרופיל נמוך ושתיקה דמוית-ספינקס בפומבי, הוא השמיע מספר הערות מחושבות ששימשו כאור ירוק לתומכיו. באופן בולט, בהצהרה שתוזמנה מיד לאחר הפסקת האש, נקט רוחאני בטון של מדינאי, והכריז כי "המשבר חייב לבנות סדר יום לתיקון מסלולנו ולבנייה מחדש של יסודות הממשל". זה היה מסר טעון: ביקורת שבשתיקה על ההנהגה הנוכחית בעלת הנטייה הצבאית, ורמז שיש לו תוכנית להצלת האומה. כפי שציינו משקיפים, נראה היה שרוחאני "מציג את עצמו כמועמד" להנהגה העליונה, ומציע באופן מרומז להציל את איראן מבידוד על ידי תיקון היחסים עם המערב. תזמורת התעמולה קלטה את הרמזים האלה והגבירה אותם פי עשרה.

פיצוח התווים – מסרי המפתח של קמפיין התעמולה

בלב הקמפיין הזה נמצאת מערכת של מסרים חוזרים – ה"תווים" המנוגנים שוב ושוב עד שהם נדבקים בתודעה הקולקטיבית. כל מסר מתייחס לחרדה ספציפית שהתעוררה בעקבות משבר המנהיגות, וכל אחד מהם מתוכנן בקפידה כמבצע פסיכולוגי לעיצוב תפיסות:

• "ניסיון" – רק לרוחאני יש את הניסיון המוכח לנהל משברים קיומיים. פזמון חוזר זה מדגיש את שמונה שנותיו של רוחאני כנשיא, במהלכן התמודד עם סנקציות, כלכלה הפכפכה, ואפילו מגיפה עולמית. תומכיו טוענים כי בעת סכנה, איראן זקוקה ליד יציבה ש"כבר הייתה שם". על ידי שבח כישורי ניהול המשברים של רוחאני, הם מערערים במרומז על מתמודדים אחרים כחסרי ניסיון או לא כשירים. המטרה הברורה כאן היא מוג'תבא ח'אמנהאי – שאף אחד מהם לא החזיק במשרה בכירה. "רוחאני הוביל את איראן דרך סופת הסנקציות הקשה ביותר ומנע צניחה חופשית כלכלית", הם מזכירים לנו. המסר הסמוי: אחרים יעלו את ספינת המדינה על שרטון. מסר זה משחק על פחדי האליטה שמחליף חסר ניסיון עלול להוביל לאסון.
• "קבלה בינלאומית" – רוחאני הוא הדמות היחידה שהמערב יתקשר איתה, המסוגלת לסיים את בידודה של איראן. כאן, התזמורת ממנפת את הישגו הבולט של רוחאני, הסכם הגרעין מ-2015, כהוכחה ליכולתו הייחודית לנהל משא ומתן עם מעצמות. הנרטיב מזהיר כי ללא רוחאני, איראן תתמודד עם מעמד של מצורעת קבועה, קריסה כלכלית, ואפילו מלחמה. "העולם בוטח ברוחאני – הוא יכול להסיר את הבידוד ולהציל את כלכלתנו", נטען. ואכן, אנליסטים זרים ציינו כי נראה שרוחאני מקווה שהוא יוכל "לשבור את הקיפאון עם המערב" ולהשיב את מעמדה העולמי של איראן. על ידי הגברת המסר הזה, התעמולה שואפת להפחיד את האליטה האיראנית: הישארו עם יורש קשוח והתכוננו לעוד סנקציות ועימותים, או תמכו ברוחאני וקבלו הפוגה. זוהי פנייה קלאסית לפחד, המציגה את רוחאני כגשר היחיד לקהילה הבינלאומית.
• "פרגמטיסט עקרוני" – רוחאני אינו רפורמיסט ליברלי שבא לערער את המערכת; הוא פרגמטיסט שמרן שישמור על המשטר באופן רציונלי. נקודת דיון זו מותאמת למעגל הפנימי של המשטר. רבים במחנה הנוקשה אינם בוטחים בדמויות "רפורמיסטיות", מחשש שהם עלולים להתפשר על האידיאולוגיה המהפכנית. לכן, מקדמיו של רוחאני ממתגים אותו מחדש לא כרפורמיסט כלל, אלא כנאמן בעל היגיון. הם מזכירים לקהל שרוחאני הוא איש דת בדרג בינוני, ותיק המועצה העליונה לביטחון לאומי מתקופת המלחמה, והיה נציגו של ח'אמנהאי עצמו במועצה זו במשך 25 שנה. "רוחאני הוא איש פנים של המשטר, נאמן לממסד – גשר בין הנוקשים לרפורמיסטים, לא חתרן", כפי שניסח זאת אחד הניתוחים. המטרה היא להבטיח למחנה המנהיג העליון שרוחאני יגן על המערכת (ה"נזאם") מקריסה, ולא יפרק אותה. על ידי הדגשת הרקורד העקרוני שלו, הקמפיין מבקש לזכות בתמיכת האליטות הביטחוניות והדתיות של איראן שאחרת היו עשויות להתנגד לרוחאני.
• "מושיע בלתי נמנע" – בין אם תאהבו אותו ובין אם לא, רוחאני הוא האפשרות היחידה למנוע מלחמת אזרחים או קריסת מדינה. זהו הקרשנדו של הסימפוניה – מסר שנועד לא להשאיר שום חלופה במוחו של המאזין. הוא מציג בחירה בינארית: או שרוחאני יוביל מעבר וימנע אסון, או שאיראן תתמודד עם כאוס. בשיחות פרטיות בקרב חוגי האליטה, נשמעות שאלות קשות: "אם לא רוחאני, מי יכול להחזיק את המדינה יחד? מי עוד יכול גם לספק את המפגינים וגם לרסן את משמרות המהפCHA?" על ידי יצירת תחושה של חוסר מוצא בלתי נמנע, התעמולה דוחפת למסקנה שיש לקבל את רוחאני כעניין של הישרדות. נושא זה מנצל את אווירת המשבר שלאחר המלחמה, ובונה על פחדים מחוסר יציבות. יש לציין כי אפילו דמויות שמתנגדות לרוחאני הודו שהוא עשוי להיות הבחירה "הרעה במיעוטה" כדי למנוע שפיכות דמים. זהו מהלך של לחץ פסיכולוגי – נרטיב של חירום לאומי המציג את רוחאני כחבל ההצלה היחיד.

יחד, מסרים אלה יוצרים מבצע פסיכולוגי מתוחכם. כל תו מחושב כדי לפרוט על מיתר רגשי אצל פלח אחר במבנה הכוח של איראן – מפקדי משמרות המהפכה, האייתוללות הבכירים, הטכנוקרטים, אליטות העסקים, והמעמד הבינוני העירוני. זהו קמפיין שכנוע רב-שכבתי במסווה של דיון פוליטי. אך כדי להבין באמת עד כמה מהונדסת סימפוניה זו, יש לבחון כיצד כל "תו" תואם לפעולה של מחנה רוחאני ולתגובה במאבק הכוחות הרחב יותר:

זיהוי המנצח הנסתר – האם רוחאני מושך בחוטים?

כל הראיות מצביעות על תוכנית מסונכרנת בקפידה, מה שמעלה את השאלה: האם התיאום הזה מקרי או מכוון? התשובה מתבהרת עם בחינה מדוקדקת של התנהגותו של רוחאני עצמו. באופן רשמי, חסן רוחאני שמר על פרופיל נמוך מאז עזב את תפקידו בשנת 2021 – ללא קמפיין פתוח לכוח, ללא עימות ישיר עם מוסדות המשטר. אך בעולם הפוליטיקה האיראנית, שתיקה יכולה לומר הרבה. עמדתו הציבורית המאופקת של רוחאני על רקע דחיפה תעמולתית זו היא למעשה סימן למנהיגות שבשתיקה. הוא איפשר לבעלי בריתו להציג את הטיעונים עבורו, תוך הימנעות מהשארת טביעות אצבע על הקמפיין. "ניצוח מרחוק" זה הוא אסטרטגיה מכוונת למניעת תגובת נגד. כפי שציין גורם פנימי לשעבר, רוחאני למד מכישלונות רפורמיסטיים קודמים שאמביציה גלויה מזמינה דיכוי מהיר, . במקום זאת, הוא מציע הנהונים עדינים – ציטוט אניגמטי פה, פגישה עם איש דת בכיר שם – והרשת שלו קולטת את הרמז ומגבירה אותו. זוהי דוגמה קלאסית להנהגה מאחור.

בינתיים, הודלפו רמזים ישירים יותר למעורבותו של רוחאני. ריאיון שנערך לאחרונה עם פוליטיקאי רפורמיסטי, עלי סופי, חשף כי המעגל הפנימי של רוחאני תכנן את התמודדותו על ההנהגה במשך שנים. "פמלייתו של רוחאני ראתה בו מועמד לרשת את המנהיג, ופעלה בהתאם – הם חשו שהוא כבר לא זקוק לקולות העם אלא לברכתו של הפלג היריב כדי להגיע למטרה זו", חשף סופי. במילים אחרות, במהלך נשיאותו של רוחאני, צוותו כבר הניח מפת דרכים לעלייתו למעמד המנהיג העליון, תוך חיזור אחר מרכזי כוח שמרניים גם כשהם מתרחקים מהבסיס הרפורמיסטי. גילוי מדהים זה מחבר את הנקודות: אותם גורמים פנימיים הם ככל הנראה אלה שמתזמרים את המלחמה הדו-חזיתית של היום. ראש הסגל לשעבר של רוחאני, מחמוד ואזי, ושר המודיעין שלו, מחמוד עלאווי, למשל, נחשבים על פי השמועות בין המנצחים שמאחורי הקלעים – וממנפים את קשריהם העמוקים כדי לנווט בשקט את קמפיין התעמולה לטובתו של רוחאני.

לפיכך, "תזמורת התעמולה" אינה מנגנת בבידוד. היא עוקבת אחר תנועות שרביטו של מנצח נסתר: חסן רוחאני עצמו. בכל פעם שרוחאני שותק כשבעלי בריתו משבחים אותו, זהו אור ירוק. בכל פעם שהוא מפרסם הצהרה דו-משמעית על "אחדות לאומית" או "למידה מהמלחמה", היא מהדהדת מיד על ידי עשרות קולות אוהדים בתקשורת, מה שמעיד על תיאום. ההרמוניה מושלמת מכדי להיות צירוף מקרים. בתיאטרון הפוליטי האטום של איראן, רוחאני נוקט בהכחשה סבירה – ונותן לאחרים לשיר את שבחיו כדי שהוא ייראה כגיבור בעל כורחו העולה לקריאה בלתי נמנעת. אך אל תטעו, הוא מאזין לכל תו, ומוודא שהסימפוניה תישאר צמודה לתסריט.

מסקנה: הנדסת כוח מסוכנת מתרחשת

מה שאנו עדים לו אינו פחות מאשר הנדסת כוח מורכבת – קמפיין רב-שכבתי למניפולציה של תפיסות, ניצול משברים, וסלילת הדרך לתוצאה מסוימת בירושת ההנהגה. משבר מלחמת 12 הימים ומקהלת התעמולה של "רוחאני-המושיע" אולי נראו לא קשורים בתחילה, אך הם שני מהלכים באותה סימפוניה. הראשון יצר את האקורדים המינוריים הקדחתניים של אזעקה (איראן בסכנה, המסלול הנוכחי מוביל לאבדון). השני הציג מפתח מז'ורי מלא תקווה (מושיע בהישג יד, הגיוני ומנוסה). יחד, הם מרכיבים קרשנדו נרטיבי שמטרתו לשאת את חסן רוחאני לפסגת הכוח.

עבור האליטה הפוליטית והציבור המיודע של איראן, הלקח הוא אזהרה חמורה: היו מודעים לתזמורת ולמנצחה. ה"דיונים" הספונטניים המשבחים את רוחאני אינם רק חופש ביטוי או ניתוח עצמאי – הם ככל הנראה תפוקה של תסריט שנחזר היטב וסודר על ידי מחנהו. באופן דומה, הספק הפתאומי שהוטל ביכולותיהם של משמרות המהפCHA, אף שהוא נטוע באמת מסוימת, הוא גם כלי שחושף והופעל בכוונה פוליטית. עתידה של איראן נקבע לא רק בישיבות רשמיות של מועצת המומחים או מאחורי דלתות סגורות בסמינרים של קום, אלא בשדה הקרב של נרטיבים ופסיכולוגיה ציבורית.

ירושתו של האייתוללה ח'אמנהאי, בכל עת שתתרחש, תהיה רגע מכונן בתולדות הרפובליקה האסלאמית. ככל שרגע זה מתקרב, מתעצם הקרב בין אלה החותרים לתפקיד. רוחאני ותומכיו הראו שהם מוכנים לשחק באחד המשחקים המסוכנים ביותר – ערעור הממסד הביטחוני של מדינתם וליבוי משבר מנהיגות, כדי להציג את עצמם כפתרון. זהו הימור בסיכון גבוה: כזה שיכול באותה מידה לערער את יציבות המערכת כפי שהוא יכול להצילה. בין אם רוחאני יצליח בסופו של דבר להיכפות כמנהיג העליון הבא ובין אם לא, ל"סימפוניית הירושה" שהוא ובעלי בריתו הלחינו יהיו השפעות ארוכות טווח. היא שחקה עוד יותר את האמון בין פלגי המשטר, עודדה טוענים יריבים להתגייס נגדית, והתריעה בפני ציבור חשדן על מזימות האליטה.

בסופו של דבר, עתידה של איראן עשוי להיקבע פחות על ידי טילים והצבעות, ויותר על ידי ציוצים, הדלפות, ושיחות לוחשות ב"קלאבהאוס". המלחמה על תודעת האליטה יצאה לדרך, ותוצאתה עשויה בהחלט להכריע מי יישב על כס המלוכה של טהראן הבא. כמאמר הפתגם, קרבות מוכרעים לפני שהם מתחילים – במקרה זה, במרחב המידע. על האליטה והעם האיראני לפקוח את עיניהם לאיש שמאחורי הפרגוד, המנצח על תזמורת המנגנת מנגינה של חוסר נמנעות. הם שומעים יצירת מופת של תעמולה פוליטית בזמן אמת. אם יבחרו לרקוד לצליליה או לא, יקבע את גורלה של הרפובליקה האסלאמית אחרי ח'אמנהאי.

מקורות

1. Millî İstihbarat Akademisi (ترکیه), “12 GÜN SAVAŞI VE TÜRKİYE İÇİN DERSLER” (گزارش پژوهشی جنگ ۱۲ روزه ایران و اسرائیل), اوت 2025 – نقل قول از گزارش در ایرنا: «در جریان این درگیری نظامی ۱۲ روزه… ایران شماری از فرماندهان ارشد خود از جمله… حسین سلامی را از دست داد.» IRNA News.
2. حسین علیزاده (دیپلمات پیشین), “پیامدهای جنگ دوازده‌روزه و پویش‌های جانشینی در ایران”, تحلیل ایران‌وایر, ۲۰۲۵ – در این تحلیل آمده است: «…گزارش‌های مربوط به انتقال قدرت به مجتبی تا حد زیادی با هدف تخریب چهره او در میان نیروهای امنیتی و انقلابی بود.» IranWire.
3. Ali Soufi, عضو شورای هماهنگی جبهه اصلاحات, مصاحبه با تابناک (۳۱ جولای ۲۰۲۵) – «اطرافیان آقای روحانی بحث جانشین رهبری را برای او در نظر داشتند… این برداشت صورت گرفته بود که دیگر روحانی احتیاجی به رای مردم ندارد و همراهی جناح رقیب را برای رسیدن به این هدف لازم داشت.» Tabnak.
4. Parisa Hafezi, “NEWSMAKER: Rouhani stokes desire for change, but can he deliver?” Reuters (May 20, 2017) – quoting an Iranian official: “Rouhani is a regime insider… not a reformist but a bridge between hardliners and reformists.” Reuters.
5. Euronews (به نقل از The Economist), “خامنه‌ای در سایه و جدال جانشینی پس از جنگ ۱۲ روزه”, ۳۱ جولای ۲۰۲۵ – گزارش اکونومیست درباره تشدید رقابت جانشینی پس از جنگ: «به نظر می‌رسد روحانی خود را گزینه جانشینی می‌داند و امیدوار است انزوای نظام را پایان دهد… او در بیانیه‌ای به مناسبت آتش‌بس گفت: ‘این بحران باید دستور کاری برای تصحیح مسیر و بازسازی بنیادهای حکمرانی بسازد.’» Euronews Persian.
6. آفتاب‌نیوز, “دولت روحانی با مدیریت بحران، کشور را از سقوط نجات داد”, ۱۴ اردیبهشت ۱۳۹۶ – نقل قول: «دولت دکتر روحانی بحران را مدیریت کرد و وضعیت در حال سقوط کشور را به حالت ثبات رساند.» Aftab News.
7. Asr-Iran, “پس از جنگ 12 روزه؛ بازسازی همبستگی یا مصادرۀ وحدت ملی؟”, مرداد ۱۴۰۴ – گزارشی از واکنش‌های داخلی پس از جنگ؛ اشاره به انتشار تصویری جنجالی از روحانی و ظریف با عبارت «عجیب نیست اسرائیل فرماندهان سپاه را ترور کرد، اما به این‌ها کاری ندارد؟» که شائبه حذف رقیبان را مطرح می‌کرد. Asr-Iran.
8. مشرق نیوز, “سردار فدوی: دشمنان در جنگ ۱۲ روزه به شکست خود اذعان کردند”, ۳۰ تیر ۱۴۰۴ – واکنش جانشین فرمانده سپاه به ادعاهای شکست سپاه در جنگ اخیر، تأکید بر پیروزی جمهوری اسلامی و ناکامی دشمن. Mehr News.
9. Parisa Hafezi, “NEWSMAKER: Rouhani stokes desire for change, but can he deliver?” Reuters (May 20, 2017) – quoting an Iranian official: “Rouhani is a regime insider… not a reformist but a bridge between hardliners and reformists.” Reuters.
10. Parisa Hafezi, “NEWSMAKER: Rouhani stokes desire for change, but can he deliver?” Reuters (May 20, 2017) – quoting an Iranian official: “Rouhani is a regime insider… not a reformist but a bridge between hardliners and reformists.” Reuters.
11. مشرق نیوز, “سردار فدوی: دشمنان در جنگ ۱۲ روزه به شکست خود اذعان کردند”, ۳۰ تیر ۱۴۰۴ – واکنش جانشین فرمانده سپاه به ادعاهای شکست سپاه در جنگ اخیر، تأکید بر پیروزی جمهوری اسلامی و ناکامی دشمن. Mehr News.
12. روزنامه جوان, “تمرکز دولت روحانی به ارتباط با غرب کشور را گرفتار کرد”, – نقد سیاست خارجی دولت روحانی و تأثیر آن بر اقتصاد. Javan Online.
13. پست اینستاگرام (تحلیلگر اصولگرا), اشاره به پرونده‌های متعدد علیه روحانی و تلاش برای بازگشت به قدرت. Instagram.
14. امواج.مدیا, “ابراز تأسف روحانی از کوچک‌شدن دایره‌ی قدرت در ایران” – گزارش از انتقاد روحانی به ردصلاحیت‌ها. Amwaj.media.
15. Ali Soufi, عضو شورای هماهنگی جبهه اصلاحات, مصاحبه با تابناک (۳۱ جولای ۲۰۲۵) – «اطرافیان آقای روحانی بحث جانشین رهبری را برای او در نظر داشتند… این برداشت صورت گرفته بود که دیگر روحانی احتیاجی به رای مردم ندارد و همراهی جناح رقیب را برای رسیدن به این هدف لازم داشت.» Tabnak.
16. Parisa Hafezi, “NEWSMAKER: Rouhani stokes desire for change, but can he deliver?” Reuters (May 20, 2017) – quoting an Iranian official: “Rouhani is a regime insider… not a reformist but a bridge between hardliners and reformists.” Reuters.
17. Ali Soufi, عضو شورای هماهنگی جبهه اصلاحات, مصاحبه با تابناک (۳۱ جولای ۲۰۲۵) – «اطرافیان آقای روحانی بحث جانشین رهبری را برای او در نظر داشتند… این برداشت صورت گرفته بود که دیگر روحانی احتیاجی به رای مردم ندارد و همراهی جناح رقیب را برای رسیدن به این هدف لازم داشت.» Tabnak.

This page is also available in: English فارسی Georgian (Georgia) العربية