„קומלה“ – מהמחתרת המהפכנית לפוליטיקה בגלות: חמישה עשורים של מאבק, פילוג והישרדות

ההופעה וההקמה הראשונית בשנות ה-70

קבוצת “קומלה” (קיצור של קומه‌ڵه‌ی شۆڕشگێڕی زه‌حمه‌تكێشانی كوردستانی ئێران, שפירושו הארגון המהפכני של מעמד הפועלים של כורדיסטן האיראנית) הוקמה בסתר בסוף שנות ה-60. על פי כמה דיווחים, עבדוללה מוהתדי וכמה סטודנטים כורדים אחרים הקימו את הקבוצה בפגישה חשאית בטהרן ב-27 באוקטובר 1969. מייסדי קומלה היו בעיקר סטודנטים כורדים שמאלנים שלמדו באוניברסיטאות בטהרן ובערים גדולות אחרות. בין אנשים אלה היו פואד מוסטפא סולטני, מוחמד חוסיין קרימי, עבדוללה מוהתדי, האחים מוסלח ופתאח שייח’ אל-אסלאמי, סעיד וטנדוסט, ידאללה ביגלרי, איראג’ פרזאד ואחרים. בשנותיה הראשונות, קומלה פעלה בחשאי בתאים קטנים, הקימה רשתות בכורדיסטן (סאקז, סננדג’, מריוואן והכפרים הסובבים) ואף בערים איראניות אחרות כמו טהרן ותבריז. במהלך כ-9 שנים של פעילות מחתרתית, הצליח הארגון לגייס מאות קאדרים מהפכניים מקרב פועלים, איכרים ואינטלקטואלים, ויצר מבנה ארגוני מגובש.

מבחינה אידיאולוגית, קומלה הייתה בתחילה קבוצה מרקסיסטית-לניניסטית עם נטיות מאואיסטיות. מייסדיה האמינו כי לוחמת גרילה המנותקת מההמונים (כמו הגישה של ארגון גרילות פידאי העם האיראני באותה תקופה) היא דרך הרפתקנית ולא נכונה. הם ראו את הדרך הנכונה כקשר אורגני עם מעמד הפועלים והאיכרים, וארגונם למהפכה. בחוברת פנימית שכותרתה “מדוע אנו מפוזרים?” (פורסם בסביבות 1972), המנהיגים המוקדמים של קומלה ניתחו את החברה האיראנית כ”חצי קולוניאלית, חצי פיאודלית”, בטענה שלמרות רפורמות הקרקע של השאה, היחסים הפיאודליים עדיין היו נפוצים. הם גינו את מפלגת טודה כ”בוגדנית ופחדנית” על הפשרה שלה, וראו בברית המועצות מעצמת על “סוציאל-אימפריאליסטית”. עמדות אלה שיקפו את השפעת הרעיונות המאואיסטיים ואת הדגש של קומלה על עצמאות מהגוש הסובייטי. לסיכום, הגישה של קומלה בשנות ה-70 התבססה על עבודה ארגונית חשאית בקרב ההמונים העובדים וטיפוח קאדרים מקומיים לקראת הזדמנויות מהפכניות עתידיות.

תפקידה של קומלה במהפכת 1979 והשנים הראשונות שלאחר המהפכה

עם עליית המאבקים של מהפכת 1979, קומלה, שארגנה בסתר במשך שנים, החלה בהדרגה את פעילותה הגלויה. בימים האחרונים של משטר השאה (פברואר 1979), אחד ממייסדי קומלה, מוחמד חוסיין קרימי, נפצע בהתקפה על תחנת המשטרה בסאקז ומת יומיים לאחר ניצחון המהפכה. לאחר אירוע זה, החליטה הנהגת קומלה לנטוש את מעמדה החשאי ולהכריז על קיומה הפומבי כדי להנציח את זכרו ולנצל את התנאים המהפכניים. לפיכך, 15 בפברואר 1979 נקבע רשמית כיום הפעילות הפומבית של קומלה.

בחודשים ובשנים הראשונות שלאחר המהפכה, הפכה קומלה במהירות לכוח פוליטי-צבאי משפיע בכורדיסטן. הקאדרים והתומכים של קומלה מילאו תפקיד פעיל בהקמת מועצות עממיות; לדוגמה, “מועצת העיר סננדג'” ואגודות שכונתיות הוקמו בסננדג’ ביוזמת כוחות קומלה. במהלך נורוז 1979, שהתרחש במקביל למשאל העם על מערכת הרפובליקה האסלאמית שנערך ברחבי הארץ, הפכה כורדיסטן לזירת מהומות, וקומלה, יחד עם כוחות שמאל וכורדים אחרים, החרימו את משאל העם. במהלך האירועים הידועים בשם “נורוז הדמים של סננדג'” באפריל 1979, ארגנו כוחות קומלה (כולל סדיק כמנגר ואיווב נבאבי) הפגנות והתנגדות עממית בסננדג’. למרות שהמחאות הללו דוכאו בהתערבות של כוחות משמרות המהפכה האסלאמית (IRGC), הן סימנו את תחילת ההתנגדות המזוינת בכורדיסטן לאחר המהפכה.

אחת הפעולות המשמעותיות של קומלה בשנת 1979 הייתה הובלת “ההגירה ההיסטורית של תושבי מריוואן”. במחאה על נוכחותם של כוחות הממשלה המרכזית והאלימות שלהם, תושבי מריוואן נטשו במשותף את העיר ביוזמת קומלה והתמקמו באזורים ההרריים. תנועת מחאה חסרת תקדים זו, שאורגנה על ידי פואד מוסטפא סולטני (הידוע בכינויו קאקה פואד), משכה את תשומת לב הציבור ונודעה כסמל להתנגדות האזרחית של הכורדים נגד דיכוי ממשלתי. קאקה פואד, שמילא תפקיד מפתח בהגירה זו, הדגיש את האחדות חסרת התקדים שנוצרה בין האנשים, וראה בה הישג הגדול של מאבק זה.

זירת עימות נוספת הייתה תקרית פאווה באוגוסט 1979, במהלכה כוחות קומלה, לצד פשמרגה של המפלגה הדמוקרטית של כורדיסטן האיראנית (KDPI), השתלטו על העיר פאווה. אירוע זה עורר תגובה חריפה מהמנהיגים החדשים של הרפובליקה האסלאמית; האייתוללה חומייני הוציא את הפקודה המפורסמת שלו ב-19 באוגוסט 1979, וקרא לדיכוי חמור של “פורעי החוק של פאווה”. לאחר מכן, נכנסו משמרות המהפכה האסלאמית והצבא לאזור עם כוחות גדולים והשתלטו מחדש על פאווה וערים סוערות אחרות בכורדיסטן. ניתן לפרש את סדרת העימותים שהתרחשו בכורדיסטן מאביב 1979 עד תחילת שנות ה-80 כסוג של התקוממות כורדית בשנים הראשונות לאחר המהפכה. מלכתחילה, קומלה הייתה בחזית ההתקוממות הזו והייתה בין הקבוצות השמאלניות הראשונות שנשאו נשק נגד הרפובליקה האסלאמית.

במהלך השנים 1979 עד 1983, מילאה קומלה גם תפקיד בניהול אזורים משוחררים מסוימים או כאלה שהיו מחוץ לשליטת הממשלה המרכזית. לדוגמה, לעתים העיר סאקז והכפרים הסובבים היו תחת השפעת קומלה, ונוצר סוג של ממשל מקומי מהפכני. קומלה גם הקימה איגודים עממיים, כמו איגוד האיכרים, איגוד הנשים, איגוד המובטלים וכו’, שהיו תוצאה של עבודה ארגונית בשנים קודמות. מוסדות אלה היו ביטוי מעשי לסיסמתה של קומלה בדבר ארגון עצמי של ההמונים בכורדיסטן. בתקופה זו, לקומלה היו גם קשרים עם חלק מהתנועה השמאלנית הארצית באיראן, אך היא נקטה בגישה עצמאית. לדוגמה, בשנת 1981, ארגון מוג’אהדין העם של איראן (PMOI) הקים חזית בשם המועצה הלאומית להתנגדות והזמין את כל המתנגדים להצטרף, אך קומלה סירבה להצטרף למועצה הלאומית להתנגדות. הסיבה לכך הייתה חילוקי דעות אידיאולוגיים ואסטרטגיים; קומלה ראתה בעצמה זרם מרקסיסטי מהפכני שלא רצה להיות תחת מטריה של כוח עם אידיאולוגיה ומטרות שונות (ארגון מוג’אהדין העם ומונרכיסטים).

ראוי לציין כי קומלה ספגה גם אבדות כבדות במהלך שנים אלה. רבים מהקאדרים והתומכים שלה איבדו את חייהם בקרבות או תחת עינויים של כוחות הממשלה. קאקה פואד מוסטפא סולטני, המנהיג הכריזמטי של קומלה, נהרג ב-31 באוגוסט 1979, במהלך עימות מזוין עם כוחות משמרות המהפכה האסלאמית ליד הכביש מריוואן-באנה. מותו של פואד בגיל 30 היה מכה קשה לקומלה הצעירה, אך חבריו, כמו עבדוללה מוהתדי, המשיכו בדרכו. לאחר קאקה פואד, הפך עבדוללה מוהתדי לדמות הדומיננטית בהנהגת קומלה ולקח על עצמו את הנהגת הארגון.

הסכסוכים המזוינים של שנות ה-80 והפעילות הפוליטית

עם תחילת המלחמה בין איראן לעיראק בשנת 1980, אזור כורדיסטן הפך למאובטח וצבאי עוד יותר. הממשלה האיראנית החדשה, בראשות האייתוללה חומייני, לא הייתה מוכנה לקבל את הדרישות לאוטונומיה כורדית והתעקשה להחזיר את השליטה המלאה על כורדיסטן. לפיכך, בתחילת שנות ה-80, התנהלו קרבות עזים בין כוחות משמרות המהפכה האסלאמית והצבא מצד אחד, לבין הפשמרגה הכורדי (המורכב מקומלה והמפלגה הדמוקרטית) מצד שני. ערים כורדיות חשובות כמו מהאבאד, סננדג’, סאקז, מריוואן וכו’, החליפו ידיים מספר פעמים בין שני הצדדים עד שבסופו של דבר כוחות הממשלה, תוך שימוש בציוד כבד ופריסת מספר רב של חיילים, השתלטו על הערים והניסו את האופוזיציה להרים ולכפרים מרוחקים.

בתקופה זו, קומלה, בנוסף ללחימה בכוחות הרפובליקה האסלאמית, התמודדה גם עם אתגר המחלוקות הפנים-כורדיות. למרות שבתחילת שנות המהפכה, לקומלה ולמפלגה הדמוקרטית של כורדיסטן האיראנית (KDPI) היה לעתים תיאום (למשל, שיתוף פעולה בפאווה), בהדרגה התעצמו היריבות והחילוקי הדעות האידיאולוגיים ביניהן. המפלגה הדמוקרטית הוותיקה יותר, בעלת גישה לאומנית, דרשה אוטונומיה כורדית במסגרת איראן, ואילו קומלה, בעלת גישה מרקסיסטית, הדגישה מאבק מעמדי ומהפכה סוציאליסטית בנוסף לזכויות הלאומיות הכורדיות. כמו כן, המפלגה הדמוקרטית, תחת הנהגתו של ד”ר עבדול רחמן קאסמלו, נקטה במדיניות של משא ומתן ודיפלומטיה עם הממשלה המרכזית (ככל האפשר), ואילו קומלה האמינה במהפכה עממית. חילוקי דעות אלה הובילו לסכסוך פנימי עקוב מדם בין קומלה למפלגה הדמוקרטית באמצע שנות ה-80, שגרם מכה קשה לתנועה הכורדית.

על פי מקורות היסטוריים, פרצה מלחמת אזרחים בקנה מידה מלא בין קומלה למפלגה הדמוקרטית משנת 1984, ונמשכה עד 1988. בספטמבר 1984, הוועד המרכזי של המפלגה הדמוקרטית הכריז רשמית על מלחמה נגד קומלה, ובנובמבר 1984, תקפו כוחות המפלגה הדמוקרטית בסיס של קומלה באזור אוראמאן, הרגו כמה פשמרגה של קומלה ושבו והוציאו להורג כמה. בעקבות זאת, פתחה קומלה גם בהתקפות תגמול על עמדות המפלגה הדמוקרטית בפברואר 1985, ומלחמת האזרחים התרחבה. מלחמה לא רצויה זו נמשכה כחמש שנים וגרמה לאבדות ונזקים לשני הצדדים עד שקומלה הכריזה באופן חד צדדי על הפסקת אש בשנת 1988. במהלך סכסוכים אלה, סבלה המפלגה הדמוקרטית גם מפיצול פנימי (הפיצול הידוע בשם “הקונגרס השמיני” וסיעת ההנהגה המהפכנית), שהחליש למעשה את אותה מפלגה. המלחמה בין קומלה למפלגה הדמוקרטית, שהייתה למעשה מלחמת אחים בין כורדים, הנחיתה מכה קשה על תנועת השחרור הכורדית וגרמה לפילוג בשורות הכוחות הכורדיים. עם זאת, טענה קומלה שלא הייתה לה ברירה אלא להתייצב בפני “ההגמוניה והבריונות” של המפלגה הדמוקרטית ולא לאפשר למפלגה זו להפוך לכוח הדומיננטי הבלתי מעורער בכורדיסטן. מצד שני, האשימה המפלגה הדמוקרטית את קומלה בהיותה הגורם להסלמת חילוקי הדעות. בכל מקרה, תקופה מרה זו נותרה בזיכרון ההיסטורי של כורדיסטן.

לאחר סיום הסכסוכים הפנימיים וגם סיום המלחמה בין איראן לעיראק בשנת 1988, המצב בכורדיסטן נרגע יחסית, והכוחות הכורדיים המזוינים נאלצו להעביר את בסיסיהם מעבר לגבול (בתוך שטח עיראק). במהלך המלחמה בין איראן לעיראק, ניצל משטר הבעת’ העיראקי, בראשות סדאם חוסיין, את חילוקי הדעות בין הממשלה המרכזית של איראן לבין הכורדים והעניק סיוע כספי וצבאי לקבוצות כורדיות איראניות חמושות. קומלה, כמו המפלגה הדמוקרטית, נהנתה מתמיכה זו של משטר הבעת’. מטרתו של סדאם הייתה להחליש את איראן מבפנים במהלך המלחמה. עם זאת, לאחר המלחמה ובמיוחד לאחר התקוממותם של הכורדים העיראקים והקמת האזור האוטונומי של כורדיסטן העיראקית בשנת 1991, מצאו הקבוצות הכורדיות האיראניות מקלט בטוח יותר באזור כורדיסטן של עיראק. הבסיס העיקרי של קומלה הועבר למחנות באזור סולימאניה והוקם הרחק מהגבול האיראני כדי להיות בטוח מפני התקפות איראניות. במקביל, נוצרו קשרים בין קבוצות אלה לבין המפלגות של אזור כורדיסטן (המפלגה הדמוקרטית הכורדיסטנית בראשות ברזאני והאיחוד הפטריוטי של כורדיסטן בראשות טלבאני). בשל נטיותיה השמאלניות והסוציאליסטיות, הייתה לקומלה קרבה גדולה יותר לאיחוד הפטריוטי (טלבאני) והקימה את מחנה האם שלה בשטח שבשליטת האיחוד הפטריוטי.

בשנות ה-80, עברה קומלה גם שינויים אידיאולוגיים פנימיים שקבעו את גורלה בשנים הבאות. למרות דבקותה הראשונית בעקרונות המאואיזם, במהלך הקונגרס הראשון של קומלה בשנת 1979 (לאחר המהפכה), הגיעו חברי קומלה למסקנה שהנוסחאות המאואיסטיות אינן מתאימות באופן מכני לתנאים של כורדיסטן האיראנית. לכן, כמה רעיונות ראשוניים תוקנו. עד 1983, קומלה הציגה את עצמה כארגון מרקסיסטי-מהפכני עם עדיפות לנושאים כורדיים, שניסה לקדם הן את המאבק הלאומי והן את המאבק המעמדי בו זמנית. בספטמבר 1983, ביצעה קומלה שינוי ארגוני משמעותי: בשינוי מבני, החליטה קומלה, יחד עם כמה קבוצות קומוניסטיות אחרות, להקים מפלגה קומוניסטית מקיפה בשם המפלגה הקומוניסטית של איראן (CPI). קומלה הפכה למעשה לארגון כורדיסטן של המפלגה הקומוניסטית של איראן, ועבדוללה מוהתדי נבחר למזכ”ל המפלגה הקומוניסטית של איראן. מהלך זה נועד לאחד את המאבקים הקומוניסטיים ברחבי איראן ולשלב את תנועת הפועלים עם תנועת כורדיסטן. רבים מקאדרי קומלה הפכו לחברים במפלגה החדשה, וקומלה פעלה כסניף האזורי של המפלגה.

שינויים אידיאולוגיים, פילוגים פנימיים והתפתחויות בהנהגה

הקמת המפלגה הקומוניסטית של איראן בשנות ה-80 סימנה את תחילתם של התפתחויות שהובילו בסופו של דבר לפיצול קומלה שנים לאחר מכן. בשנות ה-90, לאחר דיכוי התנועה הכורדית המזוינת, החל תקופה של קיפאון יחסי עבור הקבוצות הכורדיות האיראניות. משטר הרפובליקה האסלאמית, לאחר המלחמה, החליש את התנועה הכורדית על ידי חיסול מנהיגים כורדים באירופה (חיסולו של ד”ר קאסמלו בשנת 1989 וד”ר שרפקנדי בשנת 1992). קומלה, שפעלה במסגרת המפלגה הקומוניסטית של איראן, עסקה בעיקר בדיונים אינטלקטואליים וארגוניים פנימיים ולא בפעולה מעשית בתוך המדינה. בשלהי שנות ה-80 וה-90, קבוצות קומוניסטיות רבות באיראן בחנו מחדש את האידיאולוגיות שלהן; קריסת ברית המועצות וסיום המלחמה הקרה הובילו כמה כוחות שמאל לאמץ את הריאליזם ולהתרחק מהאידיאליזם המהפכני. תנאים אלה השפיעו גם על קומלה.

עבדאללה מוהתדי, שהיה המזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית של איראן, הגיע בהדרגה להאמין כי שילובה של קומלה במפלגה הקומוניסטית הכלל-ארצית הפחיתה את השפעתה של קומלה בכורדיסטן. תומכיו של מוהתדי טענו כי קומלה, לאחר שהצטרפה למפלגה הקומוניסטית של איראן, איבדה את בסיס ההמונים שלה וכי עליה לחזור לזהותה העצמאית הקודמת על ידי הבנת המציאות של החברה הכורדית. לעומת זאת, הפלג השמאלי יותר של המפלגה הקומוניסטית של איראן (כולל אבראהים עליזאדה ומנהיגים קומוניסטים אחרים) ראה ברעיון זה “מעבר לימין” וסוג של לאומנות בורגנית הסותרת את האידיאלים הסוציאליסטיים של קומלה. ככל שהבדלים אלה התעצמו, התרחש בסופו של דבר פיצול גדול בשנת 2000. עבדאללה מוהתדי, יחד עם עומר אילחניזאדה ואחרים, נפרדו מהמפלגה הקומוניסטית של איראן והכריזו על הקמת ישות ארגונית חדשה בשם הישן “קומלה פועלים מהפכניים של כורדיסטן האיראנית”. במילים אחרות, הם טענו שהם החיו את קומלה המקורית. מוהתדי, שהיה אחד המייסדים המקוריים של קומלה, טען כי קומלה צריכה לחזור לשורשיה ולעסוק במאבק ריאליסטי יותר. הקמת קומלה חדשה זו היוותה למעשה תחייה של מפלגה כורדית עצמאית (נפרדת ממסגרת המפלגה הקומוניסטית של איראן), אשר נודעה לאחר מכן בשם מפלגת קומלה כורדיסטן של איראן.

בעקבות פיצול זה, קומלה התפצלה לשני ענפים: הענף של מוהתדי (קומלה שהוקמה לתחייה) והענף הנאמן למפלגה הקומוניסטית של איראן. הפלג שנשאר במפלגה הקומוניסטית של איראן שמר על השם “ארגון קומלה של כורדיסטן של המפלגה הקומוניסטית של איראן” והמשיך בנטייתו המרקסיסטית-לניניסטית. פלג זה הונהג על ידי אבראהים עליזאדה, שהפך למזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית של איראן. לכן, משנות ה-2000 ואילך, היו שתי קומלות מקבילות: האחת בהנהגת מוהתדי, שהייתה בעלת נטייה לאומנית וסוציאל-דמוקרטית יותר, והשנייה בהנהגת עליזאדה, שנותרה במסגרת המפלגה הקומוניסטית של איראן ודבקה באידיאלים הקומוניסטיים.

שינויי הנהגה נמשכו בקומלה של מוהתדי. למרות שעבדאללה מוהתדי נותר בראש המפלגה החדשה, בסוף 2007 הסכסוכים הפנימיים בקומלה של מוהתדי הסלימו. עומר אילחניזאדה, שהיה אחד מיוזמי הפילוג של 2000, הסתכסך הפעם עם מוהתדי עצמו. בשנת 2007 הוא ותומכיו נפרדו מקומלה של מוהתדי והקימו מפלגה עצמאית בשם קומלה פועלי כורדיסטן. הסיבה לפרידה זו הייתה מחלוקת על שיטת ההנהגה וכמה סוגיות אידיאולוגיות; דווח כי הפלג של אילחניזאדה האמין שהנהגתו של מוהתדי אינה דמוקרטית מספיק ושהמפלגה מתרחקת יותר מדי מהאידיאלים השמאלניים. חוסר שביעות רצון מהקשרים של מוהתדי עם כוחות מחוץ לספקטרום השמאל (כגון כוחות מלוכניים) היה מקור נוסף למחלוקת. באופן ספציפי, בשנת 2008, קבוצה בראשות עבדאללה כאנן-פושי נפרדה מקומלה של מוהתדי, וציינה את התנגדותם לשיתוף הפעולה של מוהתדי עם “מונרכיסטים, כולל רזא פהלווי” כסיבה. במשך כמה שנים פעלו שלושה ענפים נפרדים תחת השם קומלה: קומלה של מוהתדי (מפלגת קומלה כורדיסטן של איראן), קומלה של אילחניזאדה (קומלה פועלי כורדיסטן) וקומלה הקומוניסטית (ארגון קומלה של כורדיסטן של המפלגה הקומוניסטית של איראן). פיצול זה הועיל מטבע הדברים לרפובליקה האסלאמית והפחית את ההשפעה הפוליטית של הקומלות.

בשנות ה-2010 נעשו מאמצים לאחד מחדש את החלקים המפוצלים. עבדאללה מוהתדי ועומר אילחניזאדה, שהנהיגו במשך שנים שתי מפלגות קומלה מקבילות, הגיעו לבסוף להסכם ראשוני על מיזוג לאחר משא ומתן ממושך. בנובמבר 2022, בעיצומה של תנועת המחאה הנרחבת בעקבות הריגתה של ז’ינה (מהסה) אמיני, הודיעו שתי המפלגות כי לאחר 15 שנים של פרידה, הם יתאחדו שוב ויחדשו את פעילותם המשותפת תחת שם יחיד “מפלגת קומלה כורדיסטן של איראן” והנהגה מאוחדת. הידיעה התקבלה בתגובות חיוביות בקרב כוחות האופוזיציה, והייתה תקווה כי יופיע כוח מגובש יותר. אולם, עד מהרה צפו ועלו שוב חילוקי הדעות הישנים. במיוחד, קרבתו של עבדאללה מוהתדי לכמה קבוצות אופוזיציה ימניות באיראן גרמה לאי שביעות רצון בקרב חלקים מסוימים של קומלה. בתחילת 2023 הופיע מוהתדי כאחד החותמים על מה שמכונה “מגילת ג’ורג’טאון” (או מגילת הסולידריות והארגון לחופש), שמטרתה לאחד קבוצות שונות המתנגדות לרפובליקה האסלאמית. נוכחותו של מוהתדי לצד דמויות כמו רזא פהלווי וחאמד אסמאעיליון בקואליציה זו נתפסה בעיני הפלג השמאלי יותר של קומלה כצעד שנוי במחלוקת. לבסוף, ביוני 2023, הודיע הפלג המזוהה עם אילחניזאדה כי בשל “אי ציות הצד השני להסכמים” והופעת חילוקי דעות פוליטיים, תהליך האיחוד נכשל והם יחדשו את פעילותם באופן עצמאי. להודעה זו נלווה למרבה הצער עימות מזוין בין תומכי שני הצדדים במחנה זרגווז (ליד סולימאניה), שהביא למותם של שני אנשי פשמרגה. למרות שמאוחר יותר נעשו ניסיונות להמעיט במצב ולהכחיש את הפרידה, האחדות החדשה של קומלה לא האריכה ימים, והארגון התפצל שוב לשני חלקים.

לפיכך, בתחילת שנות ה-2020, אנו עדים לשלושה זרמים הקשורים בשם קומלה: מפלגת קומלה כורדיסטן של איראן בהנהגת עבדאללה מוהתדי (הרואה עצמה כהמשך של קומלה ההיסטורית ובעלת גישה סוציאל-דמוקרטית), קומלה פועלי כורדיסטן בהנהגת עומר אילחניזאדה (שפרש מאיחוד 2022), וארגון קומלה של כורדיסטן של המפלגה הקומוניסטית של איראן בהנהגת אבראהים עליזאדה (ההולך בגישה המרקסיסטית-לניניסטית הקלאסית). פיצול זה היווה אחד האתגרים הרציניים העומדים בפני קומלה בשנים האחרונות.

תפקידה של קומלה בשנות ה-90, 2000 ו-2010

כאמור, שנות ה-90 היו תקופת מעבר עבור קומלה והתנועה הכורדית הרחבה יותר באיראן. לאחר הדיכוי הקשה של שנות ה-80 וחיסול המנהיגים, הפעילות המזוינת בכורדיסטן ידעה ירידה משמעותית, והמנהיגים והכוחות שנותרו התבססו בעיקר בגלות (עיראק או אירופה). בתנאים אלה, קומלה ניסתה להתאים את עצמה למציאות החדשה. הנהגת קומלה/המפלגה הקומוניסטית של איראן (מוהתדי ועמיתיו) הבינה כי מאבק מזוין ממושך, ללא השגת אוטונומיה או מהפכה, הוביל לשחיקת הכוחות ותמיכת ההמונים. מצד שני, קריסת ברית המועצות והגוש המזרחי בסוף שנות ה-80 יצרה אווירה שבה האידיאולוגיות השמאלניות המסורתיות היו נתונות ללחץ ברחבי העולם. קומלה נאלצה גם היא לבחון מחדש את האסטרטגיה שלה.

בשנות ה-90, קומלה שינתה את סדר העדיפויות שלה מלוחמת גרילה לעבודה פוליטית ותעמולתית. הם הקימו משרדים באירופה ובארצות הברית והשמיעו את קולם למוסדות בינלאומיים. יחד עם קבוצות אתניות מתנגדות אחרות (כולל המפלגה הדמוקרטית של כורדיסטן האיראנית, התנועות הערביות של ח’וזיסטן, הבלוצ’ים והטורקמנים), הקימה קומלה קואליציות כמו הקונגרס של הלאומים למען איראן פדרלית כדי לקדם את הרעיון של פדרליזם וזכויות אתניות בפורומים בינלאומיים. כמו כן הושקו כלי תקשורת בשפות הכורדית והפרסית כדי לתקשר עם אנשים בתוך המדינה.

בשנות ה-2000, עם תחיית קומלה של מוהתדי, ניסה המפלגה להציג תמונה ושיח חדשים. האידיאולוגיה המוצהרת רשמית של קומלה החדשה הייתה סוציאל-דמוקרטיה, והיה פחות דגש על סיסמאות מרקסיסטיות קלאסיות. קומלה הציגה את עצמה כמגנה על דמוקרטיה, צדק חברתי, זכויות עובדים ושוויון בין המינים, והמשיכה להדגיש את זכותם של הכורדים להגדרה עצמית בצורה של אוטונומיה או פדרליזם באיראן. מבחינה ארגונית, קומלה של מוהתדי השיקה בשנת 2006 רשת טלוויזיה לוויינית בשם רוז’הלט (שמשמעותה כורדיסטן המזרחית, המתייחסת לכורדיסטן האיראנית) בשוודיה כדי להעביר את מסריה לאנשים בתוך איראן. כמה דיווחים מצביעים על כך שרשת טלוויזיה זו הוקמה בסיוע כספי של ארצות הברית. למעשה, בתקופת נשיאותו של ג’ורג’ וו. בוש, ארצות הברית אישרה תקציב במסגרת החוק לתמיכה בחופש איראן כדי לחזק את קבוצות האופוזיציה באיראן. למרות שלא ברור כמה מהסיוע הזה הגיע לקומלה, עבדאללה מוהתדי הצהיר בפומבי בשנת 2008 כי “אם אתה תנועת אופוזיציה פוליטית, אתה זקוק לסיוע חוץ… ואנחנו לא מתביישים לומר שאנחנו רוצים עזרה”. עמדה זו של מוהתדי הראתה כי קומלה החדשה מוכנה לעסוק עם מדינות המערב כדי לקדם את מטרותיה, גישה שהשמאלנים המהפכניים דחו בעבר.

בשנות ה-2010, התנאים האזוריים והפנימיים באיראן הדגישו שוב את הסוגיה הכורדית. הופעתן של קבוצות כורדיות חדשות כמו מפלגת החיים החופשיים של כורדיסטן (PJAK) בתחילת שנות ה-2000, הנחשבת לענף האיראני של מפלגת הפועלים של כורדיסטן (PKK) של טורקיה, הציבה אתגר חדש בפני קומלה והמפלגה הדמוקרטית. עם האידיאולוגיה האפוצ’יסטית והטקטיקות הגרילה החדשות שלה, PJAK משכה צעירים כורדים רבים וביצעה פעולות מזוינות משמעותיות נגד משמרות המהפכה באזורי הגבול באמצע שנות ה-2000. לעומת זאת, קומלה והמפלגה הדמוקרטית, בלחץ ממשלת חבל כורדיסטן, לא היו נוטות להפר את יציבות הגבול והגבילו את פעילותן המזוינת. עד כדי כך שנאמר כי המפלגות הכורדיות האיראניות המסורתיות (קומלה והמפלגה הדמוקרטית) שמרו כמעט על הפסקת אש לא כתובה עם ממשלת איראן ולא עסקו בעימות צבאי משמעותי. למרות שמצב זה מנע אבדות ודיכוי נוספים, מבקרים צעירים יותר האמינו שהוא הוביל לקיפאון של התנועה. כדי להחזיר לעצמה את היוזמה, קומלה של מוהתדי הודיעה בשנת 2017 כי לאחר שנים של הפסקת אש, היא תפעיל מחדש את הזרוע המזוינת שלה ותחדש את המאבק המזוין נגד המשטר האיראני. אולם בפועל, מאבק זה הסתכם בעיקר בנוכחותם של אנשי פשמרגה ליד הגבול ובהגנה על מחנות, ולא דווח על פעולות התקפיות בקנה מידה גדול. גם מספרם של כוחות הפשמרגה של קומלה אינו גדול במיוחד; דו”ח של המרכז למלחמה בטרור בשנת 2017 העריך את מספר חברי קומלה (מוהתדי) בפחות מ-1,000.

מבחינה פוליטית, קומלה ניסתה להיות פעילה יותר בזירה האופוזיציונית האיראנית בשנות ה-2010. המפלגה הפכה לחברה בארגונים בינלאומיים כמו הברית הפרוגרסיבית – רשת גלובלית של מפלגות סוציאל-דמוקרטיות – והרימה את קולה בפורומים של זכויות אדם. קומלה פעלה גם עם המפלגה הדמוקרטית של כורדיסטן האיראנית כדי ליצור חזית מאוחדת של הכורדים האיראנים. למרות ההיסטוריה המרה של מלחמת האזרחים של שנות ה-80, למנהיגים הנוכחיים של קומלה וחדקה יש יחסים חיוביים יחסית והם פרסמו הצהרות משותפות מדי פעם. שתי הקבוצות תומכות כעת בפדרליזם במסגרת איראן מאוחדת ואינן דוגלות בבדלנות (לפחות ברמת הרטוריקה) כדי ליצור קואליציות עם כוחות איראניים אחרים. לדוגמה, עבדאללה מוהתדי הדגיש בשנים האחרונות פעמים רבות כי “אנו מבקשים פדרליזם עבור איראן” ואינו רואה בפיצול את מטרתו. שינוי שיח זה אפשר לקומלה להשתתף בקואליציות אופוזיציה כוללות. כפי שצוין, בפברואר 2023 היה מוהתדי אחד החותמים על “מגילת הסולידריות לחופש” יחד עם דמויות לא כורדיות, שהיה צעד היסטורי בקירוב הכורדים לאופוזיציה המרכזית.

המצב הנוכחי של קומלה בשנות ה-2020 ופעילויותיה בחו”ל

עם תחילת שנות ה-2020, האווירה הפוליטית באיראן התחממה בעקבות תנועת המחאה של 2022. כורדיסטן, כמו בעבר, הייתה אחד ממוקדי המחאות, והסיסמה “ז’ן, ז’יאן, אזדי” (אישה, חיים, חופש) התפשטה מכורדיסטן לשאר איראן. בתנאים אלה, המפלגות הכורדיות, כולל קומלה, ניסו למלא תפקיד פעיל יותר. תוך מתן תמיכה תקשורתית ופוליטית למחאות, קומלה של מוהתדי ביקשה להעלות את דרישות הכורדים בחזון העתיד של איראן על ידי השתתפות בקואליציות של האופוזיציה בחו”ל. מגילת ג’ורג’טאון (מגילת מהסה), שקומלה הייתה מעורבת גם בניסוחה, הדגישה את הצורך בהכרה בזהויות אתניות, חינוך בשפת האם וביזור הכוח (פדרליזם) באיראן של מחר. זה היה רגע מפנה חשוב מכיוון שלראשונה נציג של מפלגה כורדית (עבדאללה מוהתדי) עמד לצד קשת של דמויות לא כורדיות והכניס את דרישות הקבוצות האתניות לשיח של האופוזיציה המרכזית.

מצד שני, הרפובליקה האסלאמית הגיבה בחריפות לתנועות האופוזיציה הכורדית במהלך מחאות 2022. מאז סוף ספטמבר 2022, משמרות המהפכה תקפו שוב ושוב את מפקדות המפלגות הכורדיות האיראניות בכורדיסטן העיראקית (כולל מחנות קומלה בזרגוויז וליד סולימאניה) באמצעות מל”טים מתאבדים וטילים בליסטיים. בהתקפות אלה נהרגו ונפצעו אזרחים ואנשי פשמרגה, ונגרם נזק למחנות. הרפובליקה האסלאמית מאשימה מפלגות אלה בכך שיש להן “תפקיד פרובוקטיבי ובדלני” במחאות בתוך המדינה, ומצדיקה פעולה צבאית נגדן בתירוץ זה. עוצמת ההתקפות הללו הובילה את ממשלת עיראק, בלחץ איראן, לחתום על הסכם עם טהראן לפירוק הנשק של החברים המזוינים במפלגות הכורדיות האיראניות ולהרחיק אותם מהגבול. בסוף קיץ 2023 דווח כי ממשלת עיראק פעלה על פי הסכם זה והרחיקה את אנשי הפשמרגה של המפלגות הכורדיות (כולל קומלה) רחוק יותר מבעבר מהגבול האיראני-עיראקי ואכלסה אותם במחנות בפיקוחה. למרות שנציגי המפלגות לא אישרו את הידיעה הזו במלואה, ברור שהלחץ של הרפובליקה האסלאמית על חבל כורדיסטן להגביל את האופוזיציה גבר. מצב זה הותיר את עתיד כוחות הפשמרגה של קומלה באווירה של אי ודאות ועלול לצמצם עוד יותר את חופש הפעולה הצבאי שלהם.

בזירת ההנהגה, קומלה של מוהתדי עדיין מובלת על ידי עבדאללה מוהתדי, שהוא אחת הדמויות המרכזיות בארגון מאז 1979. מוהתדי הוא כיום כבן 75 ונחשב למנהיג הוותיק ביותר של מפלגה כורדית באיראן. בפלג השני, עומר אילחניזאדה (יליד 1952) מנהיג את קומלה פועלים. בקומלה הקומוניסטית, אבראהים עליזאדה הוא המזכיר הכללי. שלושת המנהיגים הללו, שכולם מהדור הראשון של מהפכת 1979, מנסים לייצג את דרישות הכורדים למרות חילוקי הדעות שלהם. היחסים שלהם זה עם זה היו מתוחים לעתים, אך יש להם עמדות דומות נגד הממשלה המרכזית.

פעילויות החוץ של קומלה כוללות בעיקר דיפלומטיה פוליטית, תקשורת עם ארגוני זכויות אדם, תקשורת ובניית קואליציות בקרב גולים איראנים, וכן תקשורת עם תנועות כורדיות אחרות באזור. קומלה חברה בארגון האומות והעמים הלא מיוצגים (UNPO), ונציגיה דיברו בפורומים בינלאומיים שונים על הפרת זכויות הכורדים באיראן. כמו כן, המפלגה רשמה לובי רשמי בארצות הברית מאז 2018 כדי להעביר את דרישותיה למדינאים אמריקאים. למרות שאיראן הכניסה את קומלה לרשימת ארגוני הטרור שלה, ואף יפן הכניסה אותה לרשימה השחורה שלה, קומלה מנסה להשיג לגיטימציה רבה יותר בזירה הבינלאומית על ידי שינוי תדמיתה למפלגה פוליטית ושלווה.

האידיאולוגיה והשקפות הפוליטיות של קומלה

האידיאולוגיה של קומלה עברה שינויים משמעותיים מאז הקמתה. עם הקמתה בשנות ה-70, קומלה הייתה במפורש ארגון קומוניסטי מהפכני בעל אוריינטציה מאואיסטית. העבודות התאורטיות של מייסדיה מראות שהם האמינו במאבק מעמדי ובהקמת חברה חסרת מעמד, וראו בשחרור כורדיסטן כרוך במהפכה הסוציאליסטית באיראן ובעולם. שמו המלא של הארגון באותה תקופה – “ארגון מהפכני של פועלי כורדיסטן האיראנית” – משקף דגש זה על מעמד הפועלים. בשלב זה, קומלה קידמה סוג של אינטרנציונליזם פרולטרי וראתה בלאומיות גרידא גישה צרת אופקים. לפיכך היא הגדירה את עצמה בניגוד למפלגה הדמוקרטית הכורדית (עם הנטייה הלאומנית המסורתית שלה) וביקשה לקשור את התנועה הכורדית לתנועה הסוציאליסטית. בשנות ה-70 וה-80, קומלה הייתה מובחנת גם בניתוח שלה מקבוצות שמאל אחרות באיראן; למשל, בניגוד לארגון הגרילה פידאי העם האיראני, היא דחתה את לוחמת הגרילה הנפרדת מההמונים והדגישה את העבודה הארגונית בקרב העם. מבחינת ההתיישרות הגלובלית, הייתה לה נטייה אנטי-רוסית (אנטי-סובייטית) ופרו-מאואיסטית, עמדה שרק קבוצות מעטות באיראן החזיקו בה באותה תקופה.

עם זאת, עמדות אלה התפתחו עם הזמן. כפי שצוין, בקונגרס שלה ב-1979, קומלה נטשה רשמית חלק מהדוגמות המאואיסטיות שלה והצהירה שהתנאים בכורדיסטן האיראנית מחייבים אסטרטגיה אחרת. בשנות ה-80, עם הקמת המפלגה הקומוניסטית של איראן, אימצה קומלה מרקסיזם-לניניזם אורתודוקסי והפכה למעשה לחלק ממפלגת שמאל ארצית. עם זאת, מצב זה לא נמשך זמן רב, והפיצול של 2000 העניק שוב עדיפות לשאלה הלאומית. לאחר 2000, קומלה תחת מוהתדי עברה רביזיה אידיאולוגית רחבה, ומתחה ביקורת על חלק מהשקפותיה בעבר. לדוגמה, הם ראו בדיווחים שהוצגו לקונגרס ה-8 של המפלגה הקומוניסטית של איראן ב-1995 כ”לא-מרקסיסטיים” וכוללים ויתורים מוגזמים לקבוצות לאומניות בורגניות. ביקורת זו הייתה למעשה תגובה למה שמוהתדי ובעלי בריתו ראו כסטייה של המפלגה הקומוניסטית מעקרונות מהפכניים. קומלה החדשה טענה שהיא מבקשת מרקסיזם מקומי וריאליסטי עבור החברה הכורדית, תוך התרחקות מאידיאליזם מופשט.

כתוצאה מרביזיות אלה, קומלה תחת מוהתדי כיום יכולה להיחשב כמפלגת שמאל-מרכז וסוציאל-דמוקרטית. המפלגה מגנה במפורש על דמוקרטיה ליברלית, זכויות אדם, צדק חברתי וזכויות נשים ומיעוטים בהצהרותיה. כמו כן, בניגוד לספקנותה בעבר כלפי המערב, היא מברכת כעת על שיתוף פעולה בינלאומי לקידום הדמוקרטיה באיראן. בשאלה הלאומית, קומלה תומכת באוטונומיה של כורדיסטן בתוך איראן פדרלית, ומדגישה את השלמות הטריטוריאלית של איראן במסמכיה הרשמיים תוך דרישה לחלוקה הוגנת של הכוח והכרה בזהות הכורדית. במילים אחרות, לדעת קומלה, הפתרון לשאלה הכורדית בעתיד של איראן טמון בהקמת מערכת פדרלית דמוקרטית שבה הכורדים ינהלו את ענייניהם במחוזות המאוכלסים בכורדים ויכירו בכורדית כשפה רשמית לצד הפרסית. עמדה זו, כמובן, הותקפה תמיד על ידי ממשלת איראן כ”בדלנות רכה”, אך קומלה טוענת שהפדרליזם יחזק את אחדותה המתמשכת של איראן ויש לו דוגמאות מוצלחות בעולם (כגון שווייץ, גרמניה, הודו וכו’).

לקומלה יש גם השקפות מתקדמות על זכויות נשים. החל מתחילת שנות ה-80, קומלה הייתה הקבוצה הפוליטית הראשונה במזרח התיכון שהכניסה רשמית נשים למנגנון הצבאי שלה. עשרות נשים כורדיות הצטרפו לשורות הפשמרגה של קומלה, ביניהן ניתן למנות את מליקה מוסטפא סולטני (אחותו של קאקה פואד), שהייתה בין הפשמרגה הנשים הראשונות של קומלה. קומלה תמיד הדגישה את השוויון בין גברים לנשים, את זכותן של נשים להשתתפות פוליטית ואת המאבק נגד מסורות פטריארכליות. המפלגה גם השקיעה מאמצים להגברת אוריינותן ומודעותן של נשים באזורים הכפריים של כורדיסטן, אשר למרות שנותרה לא גמורה עקב תנאי המלחמה, השפיעה לטובה על הזיכרון ההיסטורי של הנשים הכורדיות.

בנוגע לדת, קומלה הוא ארגון חילוני. הרוב המכריע של חבריה ומנהיגיה הם כורדים סונים, אך השיח של קומלה מבוסס על הפרדת דת ומדינה וחופש האמונה. בשנים האחרונות ניסתה קומלה ליצור קשרים טובים יותר עם כורדים עלווים (יarsani) ואפילו שיעים, ולגוון את בסיסה גם מבחינת דת. זה עולה בקנה אחד עם האסטרטגיה החדשה של הגברת הכלה וייצוג של כל מגזרי החברה הכורדית.

This page is also available in: English فارسی Georgian (Georgia) العربية