באחד המראות הפוליטיים האחרונים של משטר הרפובליקה האסלאמית, שר החוץ דאז, עבאס ארקצ’י, הודיע רשמית כי תגובתה של איראן למכתבו של דונלד טראמפ נשלחה לבית הלבן דרך עומאן. עם זאת, פעולה זו אינה צעד דיפלומטי אמיתי, אלא עוד עדות לבלבול, צביעות ומבוי סתום שלטוני, שמשמר את קיומו האידיאולוגי כבר למעלה מארבעה עשורים תחת סיסמאות אנטי-אמריקאיות קיצוניות.
בעוד התקשורת הממלכתית מדגישה את “נחישותו” של המנהיג ואת סירובו למשא ומתן עם “ממשלות בריוניות”, מאחורי הקלעים מתנהלים חילופי מכתבים, הצעות ומסרים דיפלומטיים באמצעות מתווכים אזוריים כגון עומאן, קטאר ואפילו איחוד האמירויות. המכתב של טראמפ היה אחד מהם — מסר חשאי שהועבר לארקצ’י על ידי אנואר גרגאש. פעולה זו ממחישה כי הרפובליקה האסלאמית אינה רק מוכנה למשא ומתן, אלא אף מעדיפה לנהלו בחשאי.
בזמן שבתגובה הראשונה שלו, ח’אמנאי שלל את ההצעה של טראמפ ב”לא” מהדהד, ימים ספורים לאחר מכן הועברה תגובה כתובה לוושינגטון. השאלה המתבקשת היא: אם מו”מ עם בריונים הוא קו אדום — מדוע לשלוח מכתב? האם אין זו עוד הוכחה למדיניות הכפולה של הרפובליקה האסלאמית, המטעה את עמה ואת העולם במשך שנים?
המשטר שולט בזירה הפומבית באמצעות סיסמאות של “מוות לאמריקה”, אך מקיים מגעים חשאיים עם אותה אמריקה עצמה. ההתנהלות מול מכתב טראמפ היא דוגמה קלאסית לאסטרטגיה של שלטון דו-פרצופי — אסטרטגיה שעניינה שימור כוח פנימי באמצעות הונאת הציבור.
טראמפ הציע מו”מ ישיר, ואף, לפי Axios, קבע אולטימטום של חודשיים להסכם חדש. במקום שקיפות, טהראן הגיבה בעמימות ובסודיות — המשך מדיניות ההשהיה וההכחשה. אין פרטים מדויקים על תוכן התגובה, אבל ברור שטהראן מתנגדת לשקיפות ודבקה בחשאיות.
במקביל, גורמים בכירים כמו ארקצ’י וחרזי הודו שהמגעים העקיפים נמשכים. כלומר, למרות הסיסמאות, המשטר רואה במו”מ הכרח — בתנאי שהציבור לא יידע.
ח’אמנאי כינה בעבר מו”מ עם ארה”ב בגידה וחולשה, אך בפועל ערוצי התקשורת מעולם לא נותקו — מהשיחות החשאיות בעומאן בתקופת אובמה ועד המגעים הבלתי רשמיים עם ממשלי טראמפ וביידן.
צביעות זו פוגעת באמון העולם וגם מעוררת תהיות בקרב הציבור האיראני: אם הממשלה כה סמכותית, למה היא מפחדת להודות רשמית על מגעיה? למה אף הסכם או מסמך לא נחשף לציבור?
מאז פרישת ארה”ב מהסכם הגרעין ב-2018, טהראן האיצה את העשרת האורניום, מחזיקה כיום בחומר לפצצות רבות, ונמנעת מפיקוח. ובמקביל, ממשיכה לשלוח מסרים דיפלומטיים דרך עומאן.
הציבור האיראני, שמשלם את המחיר של סנקציות, דיכוי ושחיתות, זכאי לדעת את האמת. המכתב של טראמפ ותגובת המשטר הם רק דוגמה אחת למאות מגעים חשאיים שמתנהלים מאחורי גבו של הציבור.
אם המשטר באמת האמין במה שהוא מטיף, היה עליו לחשוף בגלוי את תגובתו, את הסיבות לחשאיות, ואת ההיגיון מאחורי מדיניות “סיסמאות בבית, עסקאות בחוץ”.
בנאום חג הנורוז, ח’אמנאי שוב תקף את ארה”ב באמירות כמו “לא תגיעו לשום מקום” ו”תחטפו סטירה”. אבל האמת היא — שמי שחוטף את הסטירה הוא הציבור האיראני: באינפלציה, אבטלה, הגירת מוחות, דיכוי מחאות, ואובדן התקווה.
ההיסטוריה תשפוט משטר שטען לכוח והתנגדות, אך בפועל חי בפחד מהעם, מהשקיפות, ומהאמת שהוא עצמו מנסה להסתיר.
This page is also available in: 
English 
فارسی 
Georgian (Georgia) 
العربية
